שיווק בשטח בנוילא לחינם יש הטוענים כי קל יותר לשווק מועמד לראשות הממשלה מאשר לראשות עיר7/8/2003 - פורסם ב"גלובס"אם להשתמש במונחים צבאיים כדי להמחיש את המורכבות של שיווק מועמד לראשות עיר בבחירות מוניציפליות, הרי שניתן לומר כי מדובר ב"לוחמה בשטח בנוי". דרוש כושר תמרון רב ועבודה סיזיפית מבית לבית.לא לחינם יש הטוענים כי קל יותר לשווק מועמד לראשות הממשלה מאשר לראשות עיר. קיימת מורכבות העלולה לגרום לאסטרטג בבחירות מוניציפליות להיות אובד עצות:* בידול או בלבול - אם בבחירות לכנסת או לראשות הממשלה יש לאסטרטג הלוקסוס לבדל ולמצב את המועמד על-פי עקרונותיו המדיניים/ ביטחוניים/כלכליים שכל כך קל ליצור הזדהות דרכם, הרי שכאשר מדובר בבחירות מוניציפליות, האפשרויות שבפני המועמד מצומצמות בהרבה ואטרקטיביות פחות: ניהול, חינוך, יזמות, חזות העיר ויושר. בפועל, בגלל המיתון ובעיות התעסוקה, משבצת המיצוב המחוזרת ביותר על-ידי המועמדים היא ניהול ויזמות (משבצת "חינוך לילדים" - פאסה). אלא שכאשר מתמודדים רבים משתמשים באותו מיצוב של "היזם המושיע", מיטשטש הבידול וכך גם המועמד. * גם אני רוצה להיות ראש עיר - כל אחד יכול להיות מועמד לראשות עיר. כל שהוא צריך זה להיות תושב העיר לפחות חצי שנה לפני מועד הבחירות (ורזרבות מזומנים). עם מחסומי כניסה נמוכים שכאלה, אין פלא שעל משרת ראש עיר ישנם קופצים רבים. מצב זה יוצר "המולת מסרים" בתקשורת המקומית ומקשה על המועמד להשיג בולטות בקמפיין. * תקציב קטן, טעויות גדולות - מועמד בעל תקציב קטן (ללא מימון מפלגתי) אינו יכול במקרים רבים להרשות לעצמו להעסיק אסטרטג ומנהל קמפיין מקצועי, מה שהופך אותו, בלית ברירה, להיות האסטרטג, הקופירייטר והארט דירקטור של הקמפיין שלו עצמו. במקרה הטוב, כאשר מדובר במועמד כשרוני עם רקע שיווקי, הקמפיין נועד לכישלון מראש ולו רק בגלל חוסר האובייקטיביות מצידו של המועמד. במקרה הגרוע, כאשר מדובר במועמד ללא רקע שיווקי וכזה שחוטא בחטא היוהרה - "אני יודע", הוא במו ידיו רומס ללא רחמנות את כל חוקי השיווק הפוליטי. זו אחת הסיבות ששילוט החוצות ברחבי הערים ותיבות הדואר בבתים עמוסים לעייפה בסיסמאות ריקניות, "ראש העיר הבא", "להחזיר לעיר את התקווה", "המנהיג החדש שלי", "ראש העיר האישי שלי" וכד'. אם לא די בכך, הרי שבמודעות ובפרוספקטים רבים מופיעה רשימה ארוכה של הבטחות גרנדיוזיות מכל הסוגים, בכל התחומים ובכל הרמות, תחת האסטרטגיה המובילה "הבטח כפי יכולתך". רק אם מתמזל מזלנו, עשויה תמונה יפה של המועמד/ת להציל את המצב. * מה הטעם ללכת לבחור? אחוז הבוחרים בבחירות לרשויות המקומיות במגמת ירידה. בבחירות האחרונות לראשות עיריות חיפה וירושלים היה אחוז המשתתפים בבחירות נמוך ביותר - 38% בירושלים ופחות מ-36% בחיפה. הסיבות לכך הן בעיקר המיאוס שיצרה הפוליטיקה ("הקטנה") המקומית בקרב תושבי הערים והסקפטיות של התושבים בדבר יכולת ההנהגה המקומית לחולל שינויים ולעמוד בהבטחות. אחוז הצבעה נמוך משחק בדרך כלל לידי המועמד הוותיק ש"מחובר לשטח" ושבוחריו נחשבים ל"מצביעי ברזל". כך קרה לניר ברקת, המועמד המיליונר, המוכשר והסימפטי, שהתמודד בבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים. הציבור אהב אותו, אך לא יצא לקלפי. לעומתו, הקהל הדתי בחר בהמוניו בלופוליאנסקי והביא לבחירתו. * לא רוצה לפנות את הכיסא - ככלל, יש יתרון לראש עיר מכהן והוא בדרך כלל לא ממהר להיפרד ממנעמי השלטון (קיימים ראשי ערים המכהנים מעל 20 שנה). הסיבה העיקרית לכך היא שראשי ערים רבים השכילו "להשתלט" על השטח על-ידי מינויים של פעיליהם (לרוב מנהיגי דעה) בתפקידי מפתח ובכך יצרו נאמנות גבוהה כלפיהם. בנוסף לכך, גם תוצאות הבחירות האחרונות לראשות הממשלה מצביעות על כך שכאשר הבוחר במצוקה הוא מעדיף את "השטן המוכר על המלאך הלא ידוע". (הכותב הוא מרצה לשיווק ופרסום המייעץ למועמדים לראשות ערים). רק הייאוש יכול אסטרטגיית הבומרנג |
© כל הזכיוית שמורות 2008 לגבריאל אסולין פתרונות עסקיים
L.N.L בניית אתרים