הצחוק טוב למכירותהטיעונים נגד השימוש בבידור בפרסום מתפוגגים ככל שהתותחים בעיראק רועמים. צרכן המדיה הישראלי צמא במיוחד בימים אלה לקצת יותר בידור2/4/2003 - פורסם ב"גלובס"נראה כי הטיעונים נגד השימוש בבידור בפרסום נמוגים, מתפוגגים ונגוזים, ככל שהתותחים בעיראק רועמים. צרכן המדיה הישראלי צמא במיוחד בימים אלה לקצת יותר בידור, ואם רוני דניאל המיליטנטי או גדי סוקניק הדרמטי אינם מספקים זאת, הוא שותה אותם לרוויה מהפרסומות.למרות המחקרים הרבים שנעשו, במטרה לקבוע האם כדאי להשתמש בטקטיקת ההומור בפרסומות, נראה שגם סוגייה זו, כמו סוגיות רבות אחרות בתחום, נשארה ללא תשובה חד משמעית. אולם, בקרב מקבלי ההחלטות קיימת הסכמה רחבה כי השימוש בפרסום בידורי טומן בחובו סיכונים לא מבוטלים, ולכן, הצלחתו תלויה בגורמים סביבתיים רבים יותר מאשר בפרסום המסורתיקונסרבטיבי.אחת הטענות של המתנגדים לטקטיקה זו, היא העובדה שהומור הוא סובייקטיבי - מה שמצחיק את עמי, לא בהכרח מצחיק את תמי. ואם לא די בכך, לא רק שתמי עלולה לא לצחוק מההומור שכוון אליה, במקרים מסוימים היא עלולה אפילו להיפגע ממנו. במצב שכזה האנטגוניזם שהיא תפתח כלפי החברה או המותג, יהפוך את סיכויי הרכישה לקלושים ביותר. בנוסף, ההומור עלול להיות כל כך מצחיק ומהנה, עד שהנחשף לא שם לב לזהות המותג שבפרסומת. כך קרה לפרסומת ההומוריסטית של חברת "אירוקה" (שחזרה להיות משודרת בימים אלה), אשר הציגה שני חיילים עיראקים "מתחתכים" עם משקפי השמש שלהם מול הלוויין האמריקני. הפרסומת הצליחה לזכות לשיעור חשיפה של 50%, אלא שרק 45% מהנחשפים ידעו לומר כי הפרסומת היא של אירוקה. כמו כן, חברה המזוהה עם הומור ובידור יתר על המידה, עלולה להיתפס כ"לא רצינית", למרות שפרסומותיה עשויות לזכות בחיבה ואהדה. דייויד אוגילבי, אבי הפרסום המודרני, אף לקח זאת צעד אחד קדימה כשהכריז: "לקוחות לא קונים מליצנים". אלא שנראה כי למרות מורכבות השימוש בפרסום הומוריסטי, תקופה זו של מלחמה וחוסר ודאות משמשת קרקע פוריה להצלחת הטקטיקה. גל הפרסום ההומוריסטי השוטף פתאום את ערוצי המדיה השונים נראה יותר מצחיק, פחות פוגע, ממש כאילו החברה המפרסמת "ממש משתדלת" לבדר את הצופים ולהקל עליהם את תחושת המועקה. במצב שכזה, קיים סיכוי סביר שהלקוחות המשועשעים יחזירו לחברה (ולקופה הרושמת שלה) כגמולה. בין הפרסומות ההומוריסטית שמצליחות בימים אלה גם לשעשע את הצופים, וגם להעביר את המסר השיווקי בצורה אפקטיבית, ניתן לציין את הפרסומת של חברת עלית, בו האנישו את הפרה שעל חפיסת השוקולד, כאשר היא פונה לרוכב האופניים המנומש בקול מתחכם: "הלו, למי קראת פרה?". גם חברת תנובה מצליחה להעלות חיוך על פניהם של הצופים בפרסומת בה נראית "המזכירה" האנטיפטית של גוף האדם, העונה במשפט המחץ: "נמוג, התפוגג, נגוז", למטלפן שמחפש את סידן. ידוע לכל שהצחוק טוב לבריאות, אבל אולי החברות השיווקיות יגלו כי הוא טוב גם למכירות, בייחוד בימי מלחמה. הסתדרות חדשה - אסטרטגיה ישנה התאבדות הסברתית פלשתינאית |
© כל הזכיוית שמורות 2008 לגבריאל אסולין פתרונות עסקיים
L.N.L בניית אתרים