כוננות ספיגהבמלחמת החיתולים מול חוגלה-קימברלי, הפסידה פרוקטר פעמיים6/11/2003 - פורסם ב"גלובס"עתה, לאחר שבית-המשפט אמר את דברו, מתברר כי במלחמה המיתולוגית של "מי סופג יותר", חיתולי פמפרס ספגו מהלומה כפולה - לא רק שסרטון הפרסומת של האגיס ממשיך להיות משודר בטלוויזיה, הוא אף קיבל ומקבל את כל מה שסרטון פרסומת מייחל לו - יחסי ציבור למכביר.לא ברור מדוע החליטה חברת פרוקטר אנד גמבל, יצרנית פמפרס, להגיש עתירה נגד חברת חוגלה קימברלי, יצרנית האגיס, בטענה שסרטון הפרסום שלה מטעה את הציבור. אומנם מי-ברז אינם מתנהגים כמו שתן, ואומנם זמן הספיגה היה אמור לארוך בממוצע שבע שניות ולא ארבע. אז הפרסומת הגזימה קצת בביצועי הספיגה של המותג. האם אין זה תפקידן של פרסומות?נראה שהצעד החריג וה"מתחשבן" של פרוקטר נגד חוגלה קימברלי על האמת בפרסום נבע משיקולי יוקרה אמוציונליים, ולא בהכרח משיקולים רציונליים. שהרי ברור לכל מי שעוסק בשיווק, שהנזק ביצירת הד תקשורתי בעקבות עתירה לבית-המשפט נגד תשדיר פרסומת של המתחרה, עלול להיות גדול יותר מהנזק של הפרסומת עצמה. מה גם שההיסטוריה מראה בבירור, כי בתי-המשפט במחוזותינו לא ממהרים להוריד פרסומות מהמרקע. בנוסף, האם היתה סיבה מוצדקת לקימברלי להיכנס לפאניקה? הרי ממילא הצופה מביא בחשבון שביצועי המותגים ותכונותיהם בתשדירי הפרסומות מוגזמים. האם מישהי מאמינה באמת ובתמים שהשיער שלה יהיה זוהר ומלא ברק כמו של הדוגמנית בפרסומת לאחר החפיפה בשמפו פנטיין? או שג'ל הגילוח של ג'ילט מעניק לו גילוח חלק ונעים כמו של הדוגמן בפרסומת? הקומיקאי ג'רי סיינפלד היטיב לתאר בספרו "שפת הסימנים" את יחסו הספקני של הצופה לפרסומות. "קרה לכם ששתיתם משקה בדיוק בזמן שהפרסומת לאותו משקה הופיעה בטלוויזיה?", שאל סיינפלד, וענה: "אתמול בלילה, בעודי שוכב גלמוד על הספה, עם פירורי פיצה על הפיג'מה ומשקה ספרייט ביד, הופיעה לפתע פרסומת לאותו משקה שבידי. אלא שבניגוד אליי, הדוגמן על המרקע היה רענן, מלא חיים ומוקף בחתיכות. חשבתי לעצמי, איך זה שהספרייט שלי לא משפיע עליי כך? ...כנראה ששמתי יותר מדי קרח". חוסר הטעם במיתוג החדש כלב מי שנשאר בבית |
© כל הזכיוית שמורות 2008 לגבריאל אסולין פתרונות עסקיים
L.N.L בניית אתרים