מלחמת מיליםבמלחמה על דעת הקהל הבינלאומית, בינינו לבין הרשות הפלשתינית, גם הפעם המיקרופון של הפלשתינאים על העליונה4/4/2002 - פורסם ב"גלובס"במלחמה על דעת הקהל הבינלאומית, בינינו לבין הרשות הפלשתינית, גם הפעם המיקרופון של הפלשתינאים על העליונה. דוברי הרשות, שמודעים לנטייה האנושית להתייצב לצידו של החלש, מדקלמים בראיונותיהם לרשתות הזרות את "משנת האנדר-דוג", ולא משאירים לצופה בצידו השני של העולם מקום להתלבטות בשאלה מי הטוב ומי הרע. לעומתם, המסבירים הישראלים, בוחרים דווקא לייגע את הצופים בשיעור ריאליסטי בהיסטוריה הציונית, מלווה במסרים מורכבים ומסובכים.אנשי ההסברה של הרשות הפלשתינית מבינים את ההשפעה הרגשית החזקה של תמונת מנהיגם, יאסר עראפת, נצור בלשכתו כשטנקים ישראליים מכתרים אותו. ואולם הם בעיקר משכילים לנצל את כוחן של המילים הטעונות והאמוציונאליות שפוגעות היישר בבטן הרכה של כל צופה טלוויזיה באשר הוא. דוברי הרשות חוזרים בכל ראיונותיהם על אותן המילים: "הכיבוש הישראלי", "הפגזות והפצצות", "כח מופרז", "טנקים ומטוסי קרב", "נשים וילדים חסרי אונים" וכדומה.בנוסף, כמו קופירייטרים מבריקים, מחברים דוברי הרשות סיסמאות. על אלו כמובן לא חל חוק האמת בפרסום, אך הן מהוות מתכון בטוח לכותרות בעיתונים ומביאות נקודות זכות בדעת הקהל הבינלאומית. בראיון שנערך השבוע עם חנאן עשראווי ב-BBC, היא אמרה כי "הצבא הישראלי הורג משפחות שלמות"; כתבת רשת הטלוויזיה של אבו דאבי סיפרה על "מאות הרוגים פלשתינים בכניסת צה"ל לשטחים", ורשת אל-ג'זירה הודיעה במבזק מיוחד, כי "הכוחות הישראלים מבצעים פעולות הוצאה להורג קבוצתיות של צעירים פלשתינים ברמאללה". אם מחפשים את הקופירייטר הראשי, אפשר לפנות לאבי ההסברה הפלשתינאית, יאסר ערפאת, שכאשר נשאל אייך נראית לו אופציית המנהיג הגולה, ענה שבמקום זאת יעלה כשאהיד לירושלים. ומה עושים מנגד הדוברים הישראלים? בעיקר מנסים להסביר לכל העולם שאנחנו הצודקים והפלשתינאים הם הטועים, מבלי להבין כי צופי הטלוויזיה בבוסטון ובפראג, כמו בכל סרט מלחמה, כבר רוצים לדעת מי הטוב ומי הרע. לדוגמה, מספר שעות לאחר הפיגוע בחיפה השבוע, התראיין ראש העיר, עמרם מצנע, לרשת CNN. במהלך הראיון הוא לא כיוון אצבע מאשימה כלפי ערפאת, לא גינה בתוקף את שולחי המתאבדים, ולא דיבר על האיום המוחשי על האנושות מפני ארגונים איסלאמים קיצוניים, אלא דיבר בקור רוח רציונלי על כך שאנחנו והפלשתינאים חייבים לחזור לשולחן הדיונים. אז מה בכל זאת יכולים הדוברים הישראלים לעשות כדי לזכות בדעת הקהל הבינלאומית? בעיקר ליצור הזדהות עם העולם החופשי, שהרגיש את נחת זרועו של הטרור ב-11 בספטמבר, על ידי הקבלה בין המתאבדים עם חגורות הנפץ לבין אלה שהתאבדו במטוסים לתוך מגדלי התאומים בארה"ב. הם יכולים גם להשוות בין אוסאמה בן לאדן ליאסר ערפאת, או לציין, שוב ושוב, כי ארגון החמאס נמצא ברשימת ארגוני הטרור שפרסמה ארה"ב. כמו כן הם יכולים להצביע על הזיקה והסולידריות בין הרשות הפלשתינית לעיראק, ובעיקר להתריע מפני האיום המוחשי על העולם החופשי מארגוני טרור קיצוניים. שימוש במסרים קליטים ואמוציונאלים מסוג זה, עשוי ליצור הזדהות ומכנה משותף בינינו לבין מדינות העולם המערבי, ולמצב אותנו כמדינה הנלחמת בטרור הבינלאומי. מלחמה בשידור חי סליחה זה לא מספיק |
© כל הזכיוית שמורות 2008 לגבריאל אסולין פתרונות עסקיים
L.N.L בניית אתרים